אספוב נ' טמבור אקולוגיה בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

אין מחלוקת, כי לתובע לא נותרה נכות רפואית בעקבות התאונה נשוא כתב התביעה.

אני מפנה בעניין זה להסכמה הדיונית בין הצדדים ולהצהרתו של עו"ד ארז שייצג את הנתבעת בישיבה מיום 11.2.10 גם בשם חברו, ששם נאמר: "לצורך ישיבה זו, אני מופיע גם על דעת חברי, עו"ד טועמה. חברי הודיע לי אך אתמול כי הוא מוותר על חקירתו של ד"ר פלד. המשמעות היא שלמעשה מדובר בתיק ללא אחוזי נכות."

ודוק, עקב הפערים בין שתי חווה"ד של הצדדים וכאשר ביטוח לאומי אף הוא לא קבע לתובע נכות עקב התאונה והפגיעה הנטענת בעמוד שדרה מותני, מינה ביהמ"ש כמומחה מטעם ביהמ"ש את ד"ר פלד אשר לא קבע לתובע בחוו"ד אחוזי נכות.

ד"ר פלד נשאל אף שאלות הבהרה ולא שינה את עמדתו. בסיכומי התובע עלו לראשונה טענות כנגד הנכות הרפואית ובתוכם טענה הנוגעת להחמרת מצב או מצב שבו הבקע גדל, לא מצאתי בטענות ממש, לא מצאתי סתירה המחייבת התערבות ביהמ"ש בנושא הרפואי המובהק שבמהלכו קבע ד"ר פלד, כי אין לתובע אחוזי נכות ולכן כל טענה בעניין זה דינה להידחות-לרבות הנגזרות הכרוכות בהחלטה זו ביחס לכושר ההשתכרות העתידי שנפגע כביכול מכוח ועל פי סיכומי התובע ( טענה שנדחית).

עליי להדגיש, כי התערבות ביהמ"ש בעניין רפואי גרידא מחייבת הייתה חקירתו של ד"ר פלד בביהמ"ש ושכנוע ביהמ"ש, כי היה מקום לעשות כן, משלא נעשה הדבר וגם לא התרשמתי, כי התיעוד הרפואי יש בו כדי לשנות מקביעתו של מומחה ביהמ"ש המדובר אפוא בתיק של 0% אחוזי נכות.

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לתת פס"ד על דרך הפשרה לפי סעיף 79 (א) וטענו בעניין בעל פה תוך צירוף סיכומים בכתב (על ידי הנתבעת) וביצוע השלמות בישיבה מיום 21.12.10.

בנסיבות אלה ניתן בזה גם פטור מיתרת האגרה החלה.

הנתבעת חלקה על חבותה בתיק זה והמשמעות היא שדבר ראשון יש לבחון את נסיבות האירוע והאם הן מקימות אחריות.

התובע, יליד 1981, נפגע בתאונה ביום 23.8.04, כך תוארה התאונה בסעיף 3 א' לכתב התביעה:

"התובע עבד בשירות הנתבעת בזמן הרלוונטי לתאונה, בהכנת חומר כימי, מתפקידו היה לעלות לרמפה בגובה של 3 מ' עם דלי מלא בחומר אותו היה עליו לשפוך אל דוד המיועד לכך. פעולה זו של הרמה והתכופפות, כן הליכה עשה עשרות פעמים ליום עבודה ואף יותר מכך. המשקל של דלי חומר נע בין 20 ל-30 ק"ג. ביום 23.8.04, בשעה 9:40, בעת התובע התכופף והרים ג'ריקן השוקל כ-25 ק"ג הוא חש כאבים עזים בגבו."

בתצהירו חזר למעשה התובע על גרסה זו בהרחבה והסביר בסעיף 4 (ג) כדלקמן: "ביום 23.08.04 בשעה 9:40 או בסמוך לכך ועת שהתכופפתי והרמתי ג'ריקן השוקל כ-25 ק"ג, הסתובבתי תוך כדי הרמה והתחלתי לשפוך את החומר שבתוכו ולפתע חשתי כאבים עזים בגבי."

עוד ציין התובע בתצהירו בסעיף 4 (ד): "יודגש, כי לא סופק לי אמצעי עזר כדי להרים את הדלי ששקל כ-25 ק"ג ובהתאם לשיטת העבודה הקיימת עבדתי ועקב כך נפגעתי."

ובסעיף 4 (ה): "יצוין כי לפי הוראות המעבידה, כשמדובר בחומרים הנמצאים בתוך חביות (דהיינו משקל הרבה יותר גדול) משתמשים במשאבה חשמלית לשאיבת החומר אל תוך המערבל".

הנתבעת למעשה לא חלקה הלכה למעשה ויעיד על כך טופס התביעה לדמי פגיעה עליו חתמה, על כך שהתובע נפגע בחצריה. עם זאת, היא חלקה בין השאר על המשקל של הג'ריקן, על השימוש באמצעי עזר ובשים לב לעמדתה, כי היה על התובע לפנות לעובד אחר כדי שיעזור לו ובעניין זה אף צירפה את עמדת המעביד לביטוח לאומי וכן עדויות שניתנו משני עובדים אחרים.

הנתבעת לא הכחישה, כי אכן במשקלים גדולים היה שימוש במשאבה חשמלית.

עיינתי במסמכים שהוגשו לי והכוללים בין השאר תביעה לדמי פגיעה עליה חתום המעביד וכן מסמך מ/2 שעניינו שאלון של התובע לביטוח לאומי וכן מסמכים רפואיים נוספים בהם מציין התובע מפורשות, כי מדובר בג'ריקן כבד ואני נותן אמון, כי התובע נפגע בנסיבות אותן ציין וכי המדובר היה בג'ריקן במשקל בין 20-25 ק"ג, נוטה יותר ל-25 ק"ג, וכי לא סופקו לו אמצעי עזר בעניין וכן לא ניתן היה להשתמש במשאבה לאור המשקל שהינו משקל נמוך ממשקלים גדולים יותר שבהם נעשה שימוש במשאבה לצורך ריקון ושאיבת החומר אל תוך המערבל, ומשכך אני פוסק, כי דין התביעה להתקבל.

עם זאת, אני סבור שבנסיבות העניין יש להשית על התובע רשלנות תורמת מינימאלית בשיעור של 10%.

הסיבה לכך פשוטה- לא מדובר בתובע שאך התחיל את מקום עבודתו, אלא בעובד שעבד במשך 7-8 חודשי עבודה באותה שיטת עבודה והיה עליו לנקוט משנה של זהירות ואם הוא מרגיש עייפות או קושי, היה עליו לפנות לעובד אחר לצורך עזרה או אל מעבידו. כאמור לא התרשמתי שהדבר צריך להביא לאי קבלת התביעה, אך יש להשית עליו רשלנות תורמת מינימאלית זו.